חשמלאים בתל אביב – איך הכל התחיל?

תל אביב, העיר המכונה "העיר היהודית הראשונה", הוקמה כהגשמת חזונו הציוני של בנימין זאב הרצל. לפני הקמתה הראשונית של שכונות תל אביב, בתחילתה כמובן לא היה חשמל בעיר ולא היו עבודות עבור חשמלאים בתל אביב עד אשר הוקמה תחנת הכוח הראשונה בישראל שסיפקה חשמל ברחבי העיר.

יהודי יפו הסתפקו ביצירת שכונות יהודיות שנבנו מחוץ לתוואי חומת יפו. בשנת 1906, כאשר עקיבא ביצע את עליית אריה וייס בארץ ישראל, שינתה גישה זו, הצטרפו הרבעים היהודיים של יפו למועצת העיר תל אביב, שהמשיכה לגדול לגודל של עיר עד שהוכרזה בשנת 1934 כאשר העיר אוחדה עם יפו. שנת ההקמה הרשמית של המחוז, 1909, מציינת את השנה בה נמשכו מגרשים והבתים הראשונים שנבנו במה שלימים נודעה כעיר יהודית עצמאית, ושמה תחילה "אחוזת בית" ולאחר מכן שינה את שמו לתל אביב. העיר ידועה גם בשמותיה ובכינוייה עוד מימי "תל אביב הקטנה", "העיר הלבנה", "גן העיר" – כמובן, אלה רק כמה מהשמות המפורסמים.

בעיר מתגוררים (בסוף 2017) כ 443,900 תושבים, ומספר התושבים לקילומטר מרובע הוא 8,572 נפש. באותה תקופה התגוררו באזור תל אביב 1,318,300 איש, ואוכלוסיית הבירה הייתה 3,918,800 [4]. יותר מ -70 עובדים (נכון לשנת 2015). אלף עסקים המהווים 13 אחוזים מכלל העסקים בישראל ותופעת הפרברים הגדולה בישראל בולטת בעיר – כ -64% מעובדי תל אביב גרים מחוצה לה.

 

נמל תל אביב – יפו

עיר הנמל העתיקה יפו הייתה למעשה אחת מהנמלים הראשונים בתל אביב ושירתה את כל היוצא ובא למדינת ישראל בתקופה זו. מלבד יפו, היו כמה התנחלויות לאורך ההיסטוריה של תל אביב. בראשית המאה ה -19 גדלה האוכלוסייה היהודית ביפו. יישובים נפרדים החלו מחוץ לחומות יפו, ואחריהם שכונות חדשות כמו נווה צדק, מחנה יהודה, נווה שלום, יפו נוף וכרם התמנים מצפון ליפו.

 

בסוף שנות העשרים – תחילת שנות השלושים של המאה העשרים החל פיתוח אזור שפך הירקון, המכונה "חצי האי ירקוני". תחנת הכוח רידינג הוקמה באזור זה, ולצידה שדה התעופה שדה דב. בחלקו הדרומי נערך יריד סחר בינלאומי שבגינו הוקמו ביתנים בסגנונות אדריכליים האופייניים לעיר תל אביב. בחלק המזרחי של היריד בשנת 1932 נפתח "אצטדיון המכביה הראשון". בשנת 1937 נבנה גשר וקופסקי על פני שפך הירקון, שהיה אמור לחבר את תחנת הכוח עם היריד.

 

צמיחתה של העיר תל אביב ומתי נולד החשמלאי במרכז הראשון ובעיר בתל אביב, ב- 12 בינואר 1934 קיבלה תל אביב מעמד של עיר.

בניית תשתיות חשמל בתל אביב וסביבתה החלה בתחילת המאה ה -20. התשתיות כללו ייצור ותמסורת וכן מערכות שנאה והיו בעיקר תוצאה של יוזמת פנחס רוטנברג. חלקים ממערכות אלה הוכרזו על ידי המועצה הישראלית לשימור מורשת כאתרי מורשת.

 

חשמלאים בתל אביב והקמת תשתיות החשמל בעיר

בתחילת המאה ה -20, אנשים עשירים בתל אביב וביפו קנו גנרטורים פרטיים לשרת את בתיהם ועסקיהם. בשנת 1920 רכשו ראשי הערים מחולל כוח מרכזי בן 35 קילוואט ששימש כחלק מתאורת רחוב, משאבות מים וכמה מאות צרכני חשמל. עם התרחבות העיר היה מחסור בחשמל והיה צורך לבנות תשתיות משמעותיות יותר ע"י חשמלאי בתל אביב אשר בעלי ניסיון בתחום.

 

עקב הצמיחה המהירה של העיר תל אביב, התחנה לא הצליחה לספק חשמל, ולכן תחנות אחרות בארץ פיצו את הגירעון (תחנת הכוח בחיפה, שהחלה לספק חשמל בשנת 1925, תחנת נהריים, שהחלה אספקת חשמל בשנת 1932. ותחנת כוח בטבריה). הריחוק של תחנות אלה מתל אביב הביא לבזבוז של העברת חשמל. בנוסף, קווי חשמל נפגעו במהלך המרד הערבי הגדול בשנת 1936, ולכן הוחלט להקים תחנת כוח נוספת ליד תל אביב. בשנת 1938 נפתחה תחנת הכוח רידינג, שסיפקה בתחילה 24 מגה וואט לרשת החשמל.

 

פנחס רוטנברג במרץ 1921 הציג הנציב העליון, אז הרברט סמואל, את תוכניותיו להקמת תחנות כוח מים על נהר הירדן ואוג'ה (שהוא נהר הירקון). במאי 1922 קיבל רוטנברג שתי ויתורים המיוחלים (לירדן וירקון) והחל ליישם את תוכניותיו. הוא פעל בתל אביב-יפו כחלק מחברה שהקים מטעם חברת החשמל יפו (29 במרץ 1923, הקים רוטנברג את חברת החשמל למען פלסטין.

 

הפקת חשמל בעיר תל אביב ובארץ ישראל – באילו שנים הכל התחיל?

לאחר הקמת מדינת ישראל, הביקוש לחשמל בעיר ועבודות חשמלאי בתל אביב עלה מאוד בשל התפתחות תעשייתית וגידול מהיר באוכלוסייה. כתוצאה מכך הורחבו תחנות חיפה ותל אביב עם יחידות קיטור נוספות, אך החברה עמדה בפני משבר בגלל הצורך בגידול משמעותי בייצור, פיחות חד של הלירה הישראלית וכישלון הניסיונות לגייס הון נוסף. להרחבה. 

 

בשנת 1954 הולאמה חברת החשמל לאחר שמדינת ישראל רכשה 95% ממניותיה והחברה הפכה לחברה ממלכתית ישראלית. מימון ממשלתי, כמו גם קרנות פיצויים, סייעו בבניית כושר ייצור נוסף והפחיתו את מחסור החשמל במדינה. בשנות החמישים רכשה החברה את נכסיה של חברת ג'רוזלם אלקטריק, שפעלה עד אז באופן עצמאי באזור ירושלים, והפעילה את תחנת הכוח בירושלים. בנוסף, נערך הליך משא ומתן חשאי מול חברת מזרח ירושלים, שהיה לה זיכיון לאספקת חשמל לכל ירושלים. 

 

בעשור זה הוקמה באשדוד תחנת הכוח אשכול והרחבת התחנות בחיפה ובתל אביב נמשכה. הרחבת התחנות נמשכה בשנות השישים והשבעים. במסגרת עבודות ההרחבה בתל אביב ובחיפה, נבנו מספר חסימות סודיות (רידינג ג 'ותחנת הכוח אורים בנשר) שישמשו את הצרכנים האסטרטגיים במקרה של נזק לתחנות המרכזיות. תחנת הכוח בירושלים נכנסה לפעילות חירום והושבתה לצמיתות בשנות השמונים מסיבות כלכליות. 

 

לאחר מלחמת ששת הימים, חברת IEK החלה בהדרגה לספק חשמל ליהודה, שומרון ורצועת עזה (באזור בו חברת החשמל לא פעלה במזרח ירושלים, שסיפקה חשמל מתחנת הכוח שלה שועפט למזרח ירושלים, בית לחם, יריחו ורמאללה. ). בתקופת השלטון הירדני היו באזור יהודה ושומרון מחלקות חשמל עירוניות שהפעילו גנרטורים בעלי הספק נמוך, בעלות גבוהה יחסית ובאמינות נמוכה. בנוסף לחברת החשמל, פועלים מפעלי ייצור קטנים מאז המנדט בישראל לספק חשמל למפעלים גדולים כמו מפעל המלט נשר, בתי הזיקוק ומפעלי ים המלח. נכון לשנת 2013 יש בישראל כמה עשרות יחידות ייצור נוספות המייצרות כ -400 מגה וואט.